<h1>ארחות חיים הלכ' סדר תפלות הפסח ושאר המועדות סימנים ז'—י"ג</h1>
<h2>דף ל:</h2>
ונהגו בשביעי של פסח וביום הראשון של עצרת בהרבה מקומות לתרגם כל הפרשה כדי להבין לנשים ולעמי הארץ הניסים והנפלאות ולשכך אזנם ויתנו לשם הודאה על הדבר כי באותו הזמן שנקבע היו מדברים כלם בלשון ארמי ובזמן הזה לא זז המנהג ממקומו אבל הוסיפו עליו לדרוש מויושע עד סוף השיר' והדברות בלשון לעז ומספרים נפלאות שעשה לנו השם ולאבותינו בלשון שיבינו הכל וגם דורשין מה שעתיד הקב"ה לעשות לעתיד לבא כשיוציאנו מן הגלות כמו שאז"ל בניסן נגאלו בניסן עתידין ליגאל ושעתיד להחיות המתים לימות המשיח לחזק לב מי שאינו יודע בענין הגואל ובתחיית המתים והוא ענין התקנה שתקן משה לישראל להיות דורשין בהלכות פסח בפסח וכן בכל המועדות. גם נהגו ביום אחרון של חג שהוא שמחת תורה לפי שכל העם שמחים בסיום התורה קורין בתורה יותר ממנין הקוראים כל הקהל כאחד גם אנשים שלא הורגלו לקרות בה בשאר ימות השנה והמנהג כדי להרבות שמחה וכל שאר הענינים שנוהגים בו ביום קורין כגון פטירת משה ושאר הדברי' כתבנו למעל' בהל' קריאת התורה. סדר תפלת המוספין בכל המועדות אומר אבות וגבורות וקדושת השם אתה בחרתנו ומפני חטאינו והשיאנו ובשבת מזכיר בה של שבת כמו בשאר התפלות ואומר את מוספי יום השבת הזה ויום חג פלוני זה נעשה ונקריב וחותם מקדש השבת וישראל והזמנים עבודה והודאה וברכת כהנים ושים שלום קדיש שלם. השיר שהלוים היו אומרים בפסח ביום ראשון הללו את שם ה' הללו עבדי ה' ובי"ט אחרון אומרים הלל גדול. ובמוסף יום ראשון של פסח מתחילין לומר מוריד הטל ונהגו לומר פיוטים סדורים על הטל. ונהגו במקצת מקומות לומר שיר השירים בשבת חולו של מועד של פסח קודם קריאת התורה לפי שהוא מדבר מגאולת מצרים. ובמוסף יום א' של עצרת כשמגיע החזן ע"י משה עבדך מפי כבודך נהגו לומר שמור לבי וכל מצות עשה ופיוטים אחרים ויש מתחילין שולמית שחרחרת וגומר תפילתו קדיש שלם. השיר שהיו הלוים אומרים בעצרת הבו לה' בני אלים ובמוסף יום שני אומרי' ג"כ לא תעש' ומתחילין בצל שדי אחזה ויש נוהגים לומר פיוטים אחרים שיש בהן מצות עשה ומצות לא תעשה וגם יש מקומו' אומרים הכל ביום שני מצות עשה ומצות לא תעשה והכל לפי המנהג ונהגו במקצת מקומות לומר רות בבית הכנסת קודם קריאת התורה והטעם לפי שהוא תחלת קציר שעורים. וי"א טעם אחר לפי שישראל נתגיירו כשקבלו את התורה ונכנסו לברית וגם רות נכנסה לברית ונתגיירה ועל כן יתכן לומר ספר רות בעצרת. ונהגו לאכול דבש וחלב ביום ראשון מפני שנמשלה תורה לדבש וחלב כמו שנאמר דבש וחלב תחת לשונך גם נהגו הנשים לעשות לחם ולו ארבעה ראשים (כזה) ונראה שהוא זכר לשתי הלחם או מפני מזל תאומים שמשמש בסיון. גם נהגו שמצניעין ממצות של פסח וטובלין אותן במי הזעפראן שמשמח את הלב.
